אי עשייה
“No pain-no gain” - האמנם?
האם הדרך היחידה להגיע למשהו בחיים היא בעשייה?
בעולם המערבי בו אנו חיים, רווחת צורת החשיבה הטוענת שעל מנת להשיג משהו בחיים צריך להתאמץ, קרי לעשות, והרבה. ביטויים כמו "בזיעת אפיך תאכל לחם" מושרשים בנו כחברה , ואנו ממשיכים להנחיל אותם לילדינובכל פעם שאנו דורשים מהם להשיג תוצאות בדרך של עבודה קשה. אחת מתוצאות הלוואי של אורח חיים תובעני זה הוא ה stress, אותו מתח שקיים בחיינו בצורה סמויה, גובה מאיתנו מחיר כבד, מרוקן את "מאגרי האנרגיה" שלנו, ופוגם ביכולתנו לחוות ולהתנסות בחיים..
מתח זה ניזון גם מהסביבה העירונית בה מתגוררים רוב האנשים בעולם המערבי, סביבה מנוכרת ומנותקת מהטבע. מהמחקרים על הנושא עולה כי אנשים החיים אורח חיים שקט בסביבה קרובה לטבע, בה האוויר נקי, המים טובים והאוכל טרי ומאוזן, חיים באופן רגוע ובריא טוב יותר מאנשים החיים בסביבה עירונית ונתונים ללחצים של החיים המודרניים.
התנאים הסביבתיים מוגדרים, על פי הרפואה הסינית כ"צ'י שאחרי הלידה", הנוצר מהאוכל אותו אנו אוכלים ומהאוויר אותו אנו נושמים. תנאים אלה אמנם משפיעים על חיינו, אך לא רק הם. הצ'י בגופנו מורכב גם מ"צ'י מולד" אותו אנו יורשים מהורינו.
מעטים הם האנשים היכולים להרשות לעצמם גם בגיל מבוגר אורח חיים סוער, הסבר אפשרי לכך הוא בהיותם בעלי "צ'י מולד" חזק, שאינו נחלש על אף שה"צ'י שאחרי הלידה" שלהם ניזון מגורמים חיצוניים כגון אוכל מעובד, אוויר לא נקי וקצב חיים לא מאוזן.
כיון שלרובנו אין אפשרות לעזוב את הכול, לנסוע למקום מרוחק ולחיות בטבע, חשוב שנלמד לחיות בדרך המסייעת לשמור על האנרגיה ולהעצימה כאן ועכשיו. מאמר זה מתמקד בדרכים המסייעות לשמר את הצ'י ואף להעצימו.
הדאואיסטים במזרח עסקו במשך דורות רבים בשאלה "איך לחיות נכון?" על מנת לשמור ואף להעצים את האנרגיה הויטאלית שלנו.
במסורת הסינית מוזכר תרגול הנקרא Tao-Yin ומדובר על כך שתרגול נכון הוא כזה שמאפשר מצד אחד להניע את האנרגיה ובו זמנית לשמרה.
כך למשל תנועות עדינות מלוות בנשימה מסוימת יועילו יותר לגוף מאשר מאמץ גדול היוצר הרבה אנרגיה, אנרגיה זאת מתבזבזת מהר ולאחר מכן נדרשת לאדם מנוחה ממושכת.
המילהTao פירושה לכוון, והמילהYin פירושה להוביל. מונחים אלו נותנים אולי רמז לאיך הדבר פועל: התנועות של הגפיים מובילות את זרימת הדם בגוף כך שרקמות הגוף יכולות להתנקות להתחדש בצורה יעילה יותר.
תרגילים אלו "מובילים" את הנשימה אל ומחוץ לריאות כך שהחמצן יטהר וינקה את הרעלים של הגוף. התרגול משפיע על המערכות האוטומטיות בגוף לפעול בצורה יעילה יותר.
ככלל מתחלקות אומנויות הלחימה לשני סוגים - אומנויות לחימה קשות ואומנויות לחימה רכות.
האומנויות הקשות כמו למשל קאראטה או קונג פו מתעסקות בעיקר עם הצורה החיצונית: עוצמה, כוח, זריזות, סיבולת וכדומה, ואילו האומנויות הרכות - מטרתן לאפשר לאדם לממש את "הכוח הטבעי" הגלום בו.
אמנויות הלחימה הרכות שואבות השראה מהטבע, בו הצמחים העצים ובעלי החיים פשוט חיים – כלומר אין הם עוסקים בפיתוח וחיזוק האנרגיה שלהם. סביבת המחייה של בני האדם אמנם שונה בהרבה מזאת של החיות, אך אפשר ללמוד הרבה מאוד מהתבוננות בטבע על איך "פשוט לחיות". בסביבה אורבנית מהירה, רועשת, ומזוהמת, חשוב במיוחד ללמוד איך לשמר את האנרגיה היקרה שלנו.
ישנן שתי דרכים לפתח ולטפח את הצ'י: דרך העשייה - yao-wei , ודרך האי עשייה - wu-wei.
רובנו מכירים את הדרך האקטיבית - הדרך היאנגית, שהיא תרגול תנועות, תבניות אימון,מתיחות, תרגול בזוגות וכו'. דרך האי עשייה - הדרך היינית, היא מצב של אמון ביכולת הטבעית של הגוף ,לחדש ולאזן את עצמו, אם יש לו את התנאים המתאימים.
אפשר להבין מכך שלמעשה אם לא נעשה דבר, הגוף הינו חכם מספיק כדי לאזן את עצמו אולם לא כך הוא הדבר. הגוף שלנו זקוק לתנאים מיוחדים כדי לעשות זאת, או יותר נכון - אנו נדרשים לא להפריע לו לבצע את הפעולה הזו.
בהיותי אמן לחימה המורגל באימונים אינטנסיביים לעיתים קשה הדבר אף יותר מ "לעשות"
דומה הדבר למשל הבא:
כשאנו רוכבים על אופניים ,אנו לוחצים על הפדלים על מנת לייצר את האנרגיה הדרושה לנסיעה -
זו היא הדרך של ה yao wei .ע"י הפעולה אנו מייצרים את האנרגיה הדרושה לנו.
הדרך של ה wu wei היא למעשה המצב בו אנו יושבים על מושב האופניים ומאפשרים לאפניים לעצור בזכות עצמם - כלומר האנרגיה כבר קיימת שם.
מאסטר פונג-הא אומר כי כדי להגיע לאיזון ולרגיעה - אין צורך לעשות כלום. כל מה שעלינו "לעשות" זה ליצור תנאים מתאימים לעבודה טובה של הגוף והתודעה.
הדרך המוכרת ביותר בצ'י קונג לתרגול אי עשיה הינה מדיטציה בעמידה.
בזמן המדיטציה אנו עובדים דרך "שלושת ההרמוניות": איזון הגוף, איזון הנשימה ואיזון התודעה.
מדובר בשלושה רבדים שונים אשר אליהם אנו שמים לב במהלך התרגול.
לכאורה אפשר להבין שמדובר שוב ב"עשייה" אולם האיזון מושג אך ורק מהפניית תשומת הלב לרבדים אלה. המתרגל אינו נדרש לשום מאמץ או טכניקה מיוחדת מלבד ההתבוננות.
|
