הפילוסופים הסינים הקדמונים הגדירו את הריק ואת המצב של חוסר הגבולות ששרר לפני שנוצר היקום כ- "וו-צ'י" (wu chi) - הכלום האולטימטיבי.
נאמר כי לפני שנוצר היקום לא היה שום דבר, וככל זאת בבירור היה שם משהו. אין אנו יודעים מהו הדבר או מהיכן הוא בא, אך בבירור אפשר לומר שהוא קיים.
לא ניתן לתפוס זאת בצורה רציונאלית. קיומו נרמז, כמו דבר שאפשר לראותו מבעד הערפל.
הסינים הקדמונים מתארים זאת כ"תופעה של כלום" או "שום דבר", כלומר שיש לו צורה אך בו זמנית הוא חסר צורה ולא ניתן לראותה. כשפוגשים אותו אין לו חזית, כשמנסים לעקוב אחריו אין לו אחור.
התופעה הזאת של כלום הינה המקור של תנועה ואי-תנועה.
לפי כך כל הדברים ביקום כולל היין והיאנג כל הזמן מתפתחים ממקור בלתי ניתן להבנה זה.
לאו טסה (Lao Tzu) קרא לו טאו (Tao), והאי צ'ינג הגדירו כטאי צ'י.
Wan Tsung-Yueh (וואנג טסו יוא) העיר על התאוריה של הטאי צ'י: "טאי צ'י נוצר מוו-צ'י או הכלום האולטימטיבי. הוא המקור של מצב סטאטי ודינאמי, והוא אימם של היין והיאנג. בתנועה הם נפרדים ובאי תנועה הם מתחברים".
